הענשה עצמית היא תכונה אנושית מוכרת היטב שמתחילה בילדות ועשויה להמשיך לבגרות עד שאדם הופך להורה בעצמו. למרות שחלק מהמבוגרים נוטים יותר להלקאה עצמית בהשוואה לאחרים, נטייה זו נפוצה גם בקרב אנשים בריאים מבחינה פסיכולוגית. מחקר שנערך באוניברסיטת ג’ונס הופקינס, בתחום הפסיכולוגיה החברתית, מצביע על מספר סיבות עיקריות בגינן אנשים עשויים, לעיתים, להחליט להעניש את עצמם.

“סבל יהפוך אותי לאדם טוב יותר”

כאב הוא יותר מסתם תחושה פיסית שאינה נעימה, כמו סימן לפציעה או מחלה. הסבל מחזיק משמעות עמוקה בהרבה מסורות תרבותיות ודתיות, כאמצעי להיבטים שאינם רצויים ופעולה לטיהור העצמי. משתתפי המחקר  חולקו באקראי לשתי קבוצות כשהמשתתפים בקבוצה אחת התבקשו להיזכר באירוע הנושא אופי של עבירה מוסרית, ואילו משתתפי הקבוצה השניה התבקשו להיזכר באירוע ניטראלי.

כל המשתתפים בשתי הקבוצות התבקשו לטבול את ידיהם במי קרח. המשתתפים בקבוצת הזיכרון של העבירה המוסרית, השאירו את ידיהם במי הקרח למשך זמן ארוך יותר, בהשוואה לקבוצת המשתתפים שזכרו אירוע ניטראלי.

בתום התהליך, דיווחו משתתפי הקבוצה שנזכרו באירוע העבירה, על ירידה בתחושות האשמה. החוקרים הגיעו למסקנה לפיה כאב פיסי עשוי לשחזר רגשות הצדקה מוסרית הנקשרים לעוולה. הם העלו סברה לפיה רגשות החרטה מתקשרים להפחתת האיום בעונש חיצוני. אך כמובן שלמרות שהפחתת אשמה בדרך זו עשויה לספק הקלה, הענשה עצמית אינה הדרך לכפר על עוול. התנהגויות כגון התנצלות ושיפור ההתנהגות הן חלופות בריאות ומועילות יותר.

“מגיע לי לסבול”. הנחה בסיסית בפסיכולוגיה היא שאנשים מונעים לשמור על תחושות טובות ולהפחית תחושות רעות, אך לעיתים אנשים עושים דברים על מנת לשמור או אף להגביר את הרגשות הרעים, כגון האזנה לשיר מדכא שוב ושוב. המחקר העלה כי אנשים שסובלים מהערכה עצמית נמוכה, חסרים את המוטיבציה לשיפור מצב רוח רע. החוקרים מצאו כי הסיבה להנתהגות זו היא נעוצה בעובדה לפיה השקפה עצמית שלילית עולה בקנה אחד עם הערכה עצמית נמוכה, וכי אנשים שאינם מעריכים את עצמם כראוי סבורים כי לא מגיע להם להרגיש טוב.

“אני אמור לסבול”. מעניין לציין כי אנשים בוחרים לעיתים בסבל, כאשר הם מצפים לסבול, גם אם לא עשו שום דבר רע. תוצאות המחקר שופכות אור על השאלה מדוע אנשים מוכנים לעיתים לסבול יחס גרוע או להעביר את עצמם בייסורים. אנשים רבים מאמינים כי העולם הוא מקום צודק והוגן, כך שאם הם סובלים, הם מניחים כי הם ודאי ראויים לכך, או לפחות שהם חייבים לסבול את העונש. אמונה כי דברים מתרחשים בעקבות סיבה יכולה להיות מרגיעה, אך לעיתים אמונה זו עלולה לעכב את המאמצים להפחית את השליטה על הסבל, כפי שקרה למשתתפי המחקר.

הענשה עצמית יכולה ללבוש צורות רבות, החל מדיבור עצמי שלילי ועד לפגיעה עצמית גלויה. גם התנהגויות חיובית לכאורה כגון פעילות גופנית ואכילה בריאה עשויות לשמש כעונש עצמי כאשר הן מבוצעות בקיצוניות, ויש הסבורים שגם תאונות עשויות לעיתים להציג תופעות של אשמה שאינה מודעת.

למרות שהענשה עצמית עשויה לספק הקלה לטווח הקצר, שיקום תחושת הצדק עלול לגבות מחיר כבד על בריאות הנפש. הענשה עצמית כרונית אופיינית למספר מחלות נפש, כגון הפרעה גבולית אישית, דיכאון והפרעות אכילה. כך שבפעם הבאה בה אדם חש דחף לסבול בעקבות חטאיו, עליו לשקול שיטות אחרות להתמודדות, כאלו שיעניקו לו את אותם היתרונות הרגשיים מבלי לגרום לכאב נוסף. כך למשל, ניתן לתרגל חמלה וסליחה עצמית, לנסות לשקם מערכות יחסים שנפגעו וללמוד מהטעויות.

לקריאה נוספת:

ענישה עצמית האם היא ביטוי לחרטה ? – כתבה מהאתר של SPPS

ענישה-עצמית – מדוע אנו מענישים את עצמנו? כתבה מתוך האתר Psychology Today.

ענישה עצמית אצל חולי סרטן – כתבה מאתר PubMD